מישל קישקה

קריאה נרגשת וקורעת לב של ביבי לתומכיו לקראת פתיחת משפטו מחר בבוקר
Read my lips יעני

מחנה המרכז שמאל לא הצליח להתאחד סביב מנהיג מוסכם או סביב קווי יסוד משותפים
כישלונם הוא סוג של ניצחון (זמני) נוסף לביבי
המלצתי החמה: לא לטפח תקוות (ואשליות) בנוגע לתוצאות הבחירות הקרובות

מפונקים בבורמה: אצלנו מתחוללת הפיכה שלטונית נגד הדמוקרטיה

עוד 48 יום לבחירות הרביעיות

מחנה אושוויץ שוחרר לפני 76 שנה ואנחנו לא מסוגלים להשתחרר ממנו. יתרה מזאת, אסור לנו להשתחרר מהצורך להבין את הנסיבות שהובילו שהובילו לטרגדיה האנושית הזו, מהצורך ללמוד וללמד אותה, מהעובדה שנותרנו כמעט בלי שורדים חיים שיכולים להעיד עדות אישית על האמת ההיסטורית. עלינו מוטלת החובה לספר לדורות הצעירים ולחנך לסובלנות, לאחוות עמים, לערכי השיוויון וכיבוד הזולת שהם יסודות הציוויליזציה
במוצאי שבת האחרון ראיין אותי קובי ברקאי בתוכניתו ״הידברות״ בכאן11
עיקר השיחה היה סביב ספרי ״הדור השני״ לקראת היום השואה הבינלאומי שמצויין היום

https://www.kan.org.il/radio/item.aspx?pid=193253
אני מודה לקובי על השאלות המאוד אישיות ועמוקות ועל ההזדמנות לחזור אל ספרי שיצא לאור ב-2012 עם הפרספקטיבה והתובנות של השנים שחלפו

לארי קינג היה בהחלט מלך הטוק שואו

סיכום ארבע שנות כהונה בציור אחד

טראמפ עוזב (סוף סוף) את הבית הלבן אחרי ארבע השנים השחורות של שלטונו. הוא משאיר מאחוריו אמריקה מפולגת ושסועה, רוויית שנאות, חלשה, כושלת מול משבר הבריאות הקטלני של המאה, מסוממת מציוציו השקריים, חסרת אונים מול אתגרי העולם ועם דמוקרטיה מוחלשת וצולעת
אני מכה על חטא. מעלתי בתפקידי כקריקטוריסט! במשך ארבע שנים ציירתי אותו בלעגנות, ביקרתי אותו בחריפות, הראיתי אותו במערומיו, ועם כל המאמצים שהשקעתי הייתי רחוק מאוד מהמציאות. המציאות שטראמפ יצר עלתה על כל דימיון ובמבט לאחור מסתבר שהייתי רך מדי ונחמד מדי ושכל החצים שיריתי לעברו בקושי דגדגו אותו
זה מעלה בי לא מעט תהיות לגבי ייעודו וחובתו של הקריקטוריסט כפרשן ביקורתי של המציאות ולגבי גבולות חופש הביטוי. את הגבולות חייב הקריקטוריסט לקבוע, עליו לשים את הרף הכי גבוה בידיעה שזה אף פעם לא יהיה גבוה מספיק מול מעשיהם של פוליטיקאים ציניים וחסרי מצפון ערכי ומוסר

המיליארדר והמהמר

ללא מילים