מישל קישקה

שוב אני מוצא את עצמי מצייר את ביב ומסתכן בלהיתפס כאובססיבי לגביו. לא אובססיה ולא נעליים. אני רק מנסה לשקף מציאות ובמציאות שנלו הוא נמצא על כל מרקע, מאחורי כל מגאפון, בין השורות של כל דף מסרים, מול כל עדשת מצלמה, עומד מול כל עולה חדש מנשק אדמת מולדת, מצטלם עם כל מתחסן מיליון לא משנה מי ומו,…ציירתי אותו בחודש מארס 20 כמושיע הלאומי המחלק מטושים בגל הראשון של המגפה והיום כמחסן הלאומי הסולל את דרכו לקלפי בסבב הרביעי והלא אחרון הבא עלינו לרעה במארס 21
אין לי ספק שהוא יתן לי עוד הזדמנויות רבות לצייר אותו או לחמחזר קריקטורות

המחוסן הראשון פגש ממש במקרה את המחוסן המיליון
איזו שיחוק

סגר שלישי נכנס לתוקפו מחר בכפוף להנחיות הנלוות. בין ההנחיות, איסור על התרחקות של יותר מקילומטר מהבית או אישור להליכה ברדיוס של קילומטר. כאזרח שומר חוק בדקתי במפה מה זה אומר לגבי. לשמחתי גיליתי שזה הולך להיות סגר מלא תרבות ותוכן. הנה רשימה (חלקית) של המקומות שאוכל להגיע אליהם על פי חישוב של קילומטר מלב המושבה הגרמנית בירושלים ממעוף ציפור: קילומטר אחד כפול פיי בריבוע נותן לי מרחב הליכה על שטח של 3,1416 קמ״ר
תיאטרון ירושלים
מוזיאון האיסלם
בית הנשיא
מכון ון ליר
מכון בן צבי
המעון בבלפור
גן הפעמון
גן השושנים
מתחם התחנה
תיאטרון החאן
מרכז בגין
סינמטק ירושלים
שכונתימיןמשה
טחנת הרוח של מונטיפיורי
גיא בן הינום
הכנסייה הסקוטית
גן העצמאות
בית האמנים
אימקה
מלון קינג דייויד
ממילא
שער יפו
מוזיאון מגדל דוד
שער ציון
מוזיאון ישראל ירושלים
מנזר עמק המצלבה
הכנסת
יש עוד אבל הרשימה החלקית הזו בהחלט תספיק בינתיים
כל המקומות יהיו אמנם סגורים, חוץ מהמעון בבלפור, אבל אוכל להנות מהמחשבה שהייתי יכול לבקר בהם אם הממשלה לא הייתה מתרשלת ב״ניהול״ משבר הקורונה

התערוכות המוצגות במוזיאון יפו העתיקה, ״שבע שנים לפרס קרטס לקומיקס״ ו״איורים לפני מגפת הפוליטיקלי קורוקט״ ננעלות מחר בשמונה בערב לאחר שלושה שבועות מוצלחות של חשיפה לציבור שהצביע ברגליים על אף המגבלות ובהתאם להנחיות
מחר תהיה הזדמנות אחרונה להנות מהן, יום לפני הסגר השלישי (כאילו תיאמתי עם ביבי!), אז לא להחמיץ
אני רוצה להודות מכאן שוב ליובל סער ולעידית שילוח שניצחו ביד רמה על הפסטיבל, על שהתעקשו לקיים את אותו בטיימינג כה רגיש. וגם לאבי יגיל מנהל המוזיאון על כל העזרה. הוכחה שהגיע זמן להכניס את התרבות לרשימה של מה שחיונו לחיינו
תערוכות הן כמו עיסוי לנשמה ועיסוי הוא מקצוע רפואי חיוני

ברכות לשנה חדשה טובה יותר מקודמתה מכל הבחינות (ולא אפרט הרשימה ארוכה ארוכה), שנת בריאות ושנת חיבוק. מה אנחנו בעצם צריכים יותר מזה? כל השאר יסתדר מעצמו (עם קצת עזרה של כל אחד) ובעיקר עם קורטוב של הומור בריא

ראיון עומק עם יואב אונגר במגזין המקוון פורטפוליו
https://www.prtfl.co.il/archives/139728?fbclid=IwAR1eBLmxRQNzcGjWiPVezk329NP5ZOBeC_7zLRVDCLYYPfgpFYWGZZA7Y2o

איור לשער של מד מגזין 1994

זהו זה, חוסנתי אתמול בערב. כל הסיפור לקח פחות מחמש דקות. הזריקה הקטנה הזו מסמלת את החזרה לחיים נורמליים, את הסוף לריחוק חברתי, את הצמצום של שעות הזום, את החזרה לחיבוקים לנכדים שכל כל התגעגעתי אליהם. את המנה השנייה אקבל בעוד שלושה שבועות
אני לא נוהג להשתמש בבלוג כדי לספר חוויות אישיות, ואם בחרתי לשתף את סיפור החיסון שלי זה בעיקר כדי לעודד את כולם להיחסן ללא חשש. אשתי תחוסן גם היא מחר. אני מבקש גם מכל המהססים שלא יפלו קורבן לתיאוריות קונספירציה המציפות את המרשתת כגל עכור
יש אור בקצה הזריקה ויש להודות למשרד הבריאות שפתח לפני מדינות רבות בעולם, במבצע ארצי של חיסונים באמצעות קופות החולים
תראו איזו מסכה יפה עם זברות תפרה לי אשתי

זה קורה הערב במסגרת פסטיבל האיור, מטעם המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל
שלושה דורות של קומיקס
מומלץ בחום ליוצרי, כותבי, ציירי, עורכי, אוהבי, חובבי, קוראי וגם שונאי (למה לא) קומיקס
אפשר להעתיק את הקישור לתוך הדפדפן שלכם.ן

בשבוע שעבר הסתיים משפטם של המעורבים בפיגועי ינואר 2015 שהחלו במערכת שארלי הבדו והסתיימו במרכול היפר כשר בפריז
הטרוריסטים שביצעו את הגיפגועים נהרגו בפשיטות של היחידה ללוחמה בטרור ב9 לינואר, הנידונים שיתפו פעולה עםהטרוריסטים האיסלמיסטים, סיפקו להם כלי נשק, הסיעו אותם וידעו על הפיגועים המתוכננים
למשפחות הנרצחים ולפצועים נעשה צדק
איורים וקריקטורות באתר של קריקטוריסטים למען שלום
cartooningforpeace.org

יעקב אגמון הלך לעולמו, עזב את עולמנו שבו הטכיע חותם עמוק בתרבות הישראלית
איש אשכולות, מפיק מחונן, סקרן ואוהב אדם , נער נצחי ברוך כשרון, מעורב פוליטית בצד הנכון
הייתה לי הזכות החד פעמית להיות מרואיין בתוכניתו בגלי צה״ל שאלות אישיות
היו מכינים לו תחקירים מפורטים על האורחים אך הוא השאיר מקום רב לאילתור וזרם עם מראייניו
זו הייתה הפעם הראשונה שנפגשנו והאווירה באולפן הייתה כאילו אנו ידידים ותיקים