מישל קישקה

מחפשים חוויה מיוחדת לימי הקיץ החמים? משהו מעניין ויפה ולכל המשפחה? יש לי המלצה: תערוכת איורים לספרי ילדים של רותו מודן ובתיה קולטון, שתי מאיירות-על,  בבית הנסן. התערוכה מאוד יפה ועשירה, מלאה באיורים צבעוניים נהדרים, עם סקיצות וחיפושים וגם בובות יש חדר קריאה סמוך עם כל הספרים. אז גם תרבות וגם מזג אוויר ירושלמי בבית הנסן, מבנה היסטורי ששווה ביקור בזכות עצמו ושכולל בית קפה וחנות של משק אפעים שגם שווים ביקור בלי קשר לתערוכות ולפעילויות הרבות שמתקיימות במתחם יוצא הדופן הזה. התערוכה נפתחה אתמול אך אירוע הפתיחה בוטל בשל המגבלות החדשות. הייתי לבד עם רותו בפתיחה! פתיחה קצת סוריאליסטית, פתיחת שתי אצבעות
https://hansen.co.il/event/קונצי-ובובי-עושות-תערוכה/
https://www.prtfl.co.il/archives/131058

אין לי ארץ אחרת ואין דמוקרטיה חליפית

אניו מוריקונה, המלחין האגדי של הסרט הטוב, הרע והמכוער (סרג׳יו לאונה), הלך לעולמו. הכשרון שלו צרב לנו פסקול קולנועי בלתי נשכח: סינמה פרדיסו, המקצוען, המיסיון ועוד. אי אפשר לנתק את הסרטים מהמוזיקה של מוריקונה. קלאסיקה במיטבה, סימביוזה מושלמת

נב: הילד בצילום זה אני ביום הולדתי ה-5

גל ההפגנות ששטף את העולם בעקבות הרצח בדם קר של ג׳ורג׳ פלויד גרם לי לחזור אחורה בזמן, ל 1960, כשבוטלו בארה״ב באופן רשמי חוקי ההפרדה, הסגרגציה, בין לבנים ושחורים. משמעות הביטול תחת נשיאותו של ג׳ון קנדי, הייתה מתן זכויות שוות לשחורים, למשל בבתי הספר שהיו במדינות רבות ללבנים בלבד. הביטול נכנס לתוקף מעשי תחת נשיאותו של לינדון ג׳ונסון אחרי רצח קנדי. צילום עיתונות אייקוני שצילם פרד לאיון הראה ילדה שחורה בדרכה לבית ספר של ״לבנים״ כשהיא מלווה על ידי שומרי ראש, אנשי הבולשת הפדראלית האמונים על כיבוד החוק ועל הגנתה. לילדה קראו רובי ברידג׳ס. הצילום הדהד את הרגע ההיסטורי בעיתונות האמריקאית והפך מייד לסמל
המאייר האמריקאי ההאגדי הקלאסי, נורמן רוקוול, שאייר במשך ארבעה עשורים את השערים של הסטרדיי איוונינג פוסט, הנציח בדרכו את הרגע הזה בציור שער למגזין ״לוק״ ב 1964. כמאייר-צייר ריאליסטי, הוא חיפש ילדה קצת דומה שתוכל לדגמן עבורו, צילם אותה כרפרנס לציור שמן גדול מימדים שעבד עליו בסטודיו שלו
המעניין הוא שרוקוול צייר בעיקר איורים לא פוליטיים בעליל, הוא התמקד בחיים של האנשים הקטנים, בחיים באמריקה הפנימית, בחיי המשפחה, ברגעים קטנים של חיי יום יום, של אושר, של חגים, והכל בסגנון ריאליסטי מוקפד שהיה לסימן ההכר שלו בכל העולם. בציור הזה הוא חרג ממנהגו והביע אמירה פוליטית ואישית התומכת בשוויון הזכויות והוא מגנה את המתנגדים הגזעניים הבאים לידי ביטוי בציור בצורת עגנייה שנזרקה לעבר הילדה ושהתרסקה על הקיר
גם ציור השער הזה הפך מייד לאייקוני
הסיפור מעורר מחשבה על מה שקורה היום, על הקושי שיש עדיין לאנושות לקבל כמובנת מאליה את הפיסקה הראשונה של הצהרת זכויות האדם: קרי כולנו נולדים שווים. הרצח של פלויד נרשם בשרשרת של רצחים דומים שהיו בארצות הברית בשנים האחרונות. הקור רוח של השוטר שרצח אותו בחניקה במשך יותר משמונה דקות הוא אותו קור רוח של זורק העגבנייה הרקובה על אפם וחמתם של אנשי הבולשת
שישים השנים שמפרידות בין שני האירועים מעצימות את הכיעור של הגזענות, את סירובה להיעלם מן העולם, מהלבבות, מהדחפים האפלים של האנשים החושבים עצמם גזע עליון, טהור, אלוהי, עד כדי כך שהם מוכנים לקחת לא רק את החוק לידיהם, אלא גם את חייהם של אחרים
אני מציג כאן גלריה עשירה הכוללת את הצילום המקורי ה 1960, את הציור של רוקוול, את הילדה שדיגמנה, את רובי ברידג׳ס כאשה בוגרת מול הציור עם אובמה, את האשה שדימנה את הילדה,  וגם גלריה של ציורים ואיורים שציירו כמחווה לרוקוול, כולל פריים מתוך הקליפ לשיר ״מקבה״ של ג׳יין. בסוף תמצאו סרט דוקו על הציור

בשנת 2010 איירתי לדבורה בושרי את ספרה ״אחותי הקטנה ישנה״ עבור הוצאת אגם. השנה תורגם הספר לאנגלית וקיבל המלצה חמה שהחזירה אותי לעבודה על הספר לפני יותר מעשר שנים. סיפור יפה כתוב במינימליזם, באיפוק ובחן רב שאיפשר לי ליצור עולם קטן שבו דוקא האחות הגדולה היא הגיבורה והאחות הקטנה רק מרומזת פה ושם ברקע
https://www.kirkusreviews.com/book-reviews/devora-busheri/my-sister-is-sleeping/

https://www.jewishbookcouncil.org/book/my-sister-is-sleeping?fbclid=IwAR0NL2Nh90vhOZZemxiW86zZ3dFU6AonnAE__WcRo7Bs2teKeGtZQmraYOU

האח הגדול הסיני כפה את חוקי החירום לביטחון בריאותי על האחות הקטנה הונג קונג. נגיף הקורונה משמש תירוץ פנטסטי במטרה לשלוט באזרחים על פי חזון ג׳ורג׳ אוררוול ב-1984. ולא רק בסין, גם אצלנו, גם באמריקה. כל מי שעיניו בראשו מבין שזה מתחיל במעקב אחרי שרשרת ההדבקה ושמירה על חובת הבידוד וייגמר במשטרת המחשבות
מיליארד ומשהו סינים כבר סרוקים לצורכי זיהוי פנים ואין גבול לרצון בשליטה מוחלטת על כל אזרח ואזרח
האיור הוא קטע מתוך פוסטר שיצרתי ב-1997 (איך הזמן רץ!) בהזמנת מוציא לאור סיני
רק הוספתי פה ושם את המשפט המפורסם
Big Brother is watching you

בלי מילים

אני לא נכנס למהות של הדיון שמתקיים היום בועדת הכספים בעניינו של ביבי, הטבות מס, החזרי מס, כיסוי הוצאות כפולות במעונות. אני רק חושב, כמו מיליוני ישראלים היום, שעצם קיום הדיון הזה בעיתוי הזה- כאשר המשק שרוי במשבר כלכלי-תעסוקתי חריף ביותר עקב מגפת הקורונה, כאשר מוגדרים חיוניים מוצאים עצמם בלי עבודה ומובטלים, כאשר עמצאיים כה רבים נאלצים לסגור את העסק, כאשר התחלואה חוזרת ועולה וגל שני מאיים להחזיר את כולנו לאחור- עצם קיום הדיון הזה הוא שערורייה שאין לה שם, מעשה מגונה, פורנוגרפיה שלטונית, ביזוי המדינה והעם כולו
תתבייש לך מיקי זוהר, תתבייש לך ביבי
הצרה שאין להם בושה
אני מעלה גם קריקטורה מצויינת של חברי גיא מורד היום בידיעות

הגיע זמן שהאמריקאים יתעוררו

רוני קובן, אחד מאנשי התקשורת האמפתיים יותר שיצא לי להכיר ועם הקול הערב ביותר שיצא לי לשמוע, אירח אותי אתמול בלילה בתוכניתו ״כאן הלילה עם רוני קובן״. הראיון הוקדש כולו של אבא שלי שמת מקורונה  לפני כחודש וחצי
זה מתחיל בשעה 1:25:15 בתוכנית
https://www.kan.org.il/Radio/item.aspx?pid=134300