מישל קישקה

שירי לב-ארי ראיינה אותי שלשום בתוכניתה ״מה שקורא״ בכאן תרבות, על ספרי החדש. תענוג לשוחח איתה, אשה נעימה ואינטליגנטית, שוחרת ספרות ותרבות, עם שאלות מצויינות שנשאלות בנינוחות של אולפן אינטימי ועם יכולת הקשבה נדירה. תודה רבה שירי
הראיון מתחיל בדקה ה-23
https://www.kan.org.il/Podcast/item.aspx?pid=14340

שירי ארצי תארח אותי הערב בסלון ספרותי שלה בספריית נווה חוף בראשון לציון. השיחה תיסוב סביב שני הרומנים הגרפיים שלי עם דגש על ״פלאפל עם חריף״ החדש, חם מהתנור
כל הפרטים במודעה המצורפת

״פיגוע בדמוקרטיה הישראלית״ הוא הטיעון החדש-ישן שמשנן ביבי בדף המסרים היומי שלו נגד העיתונאים, אמצעי התקשורת והטייקונים שמבקרים אותו ועושים את עבודתם נאמנה
הטיעון ״שמאל״ כבר לא רלוונטי מרוב שהטיח אותו במתנגדיו מהימין או מהמרכז
ביבי הוא גדול הפוגעים בדמוקרטיה. השימוש במונח ״פיגוע״ איינו מקרי, הוא נועד להסית את העדר שלו נגד אלה שהוא סימן כאיובים מבית. זה ייגמר בדם או שזה ייגמר כשביבי יוחלף ויורד מכס האימפריה שהוא בנה לעצמו ולמשפחתו על גבה של המדינה ועל גבם של האזרחים
ויפה שעה אחת קודם, קרי ב-17 בספטמבר לכל המאוחר

פוסט שהעלה היום דוד קישקה לאחר שהדריך סיור קולינרי בשוק מחנה יהודה
הדתיים הם אלה שטוענים שהעם היהודי הוא אור לגוים
הדתיים ממפלגת ״נעם״ מייצגים בעיני את הצד החשוך והאפל
לא אור לגוים אלא חושך ליהודים
https://www.facebook.com/100011726467379/posts/861558927578315?sfns=mo

אני שמח ונרגש לבשר כאן שהרומן הגרפי החדש שלי ״פלאפל עם חריף״ (הוצאת מודן) יצא במהדורה עברית לחנויות
הספרים. כשראיתי אותו על המדף בתולעת ספרים אתמול, הלב שלי החסיר פעימה. בננו הבכור דוד היה הקונה הראשון והוא קיבל על המקום את ההקדשה הראשונה
הספר המקורי יצא בצרפתית לפני שנה (הוצאת דרגו) ומתרגמים אותו בימים אלה לאנגלית ולפולנית
עבדתי עליו כארבע שנים, שנתיים של כתיבה ואיסוף חומרים ושנתיים של ציור. הוא מסכם את ההיסטוריה של הקשר העמוק שלי עם הארץ, סיפור אהבה עם רגעים של שמחה ולא מעט משברים קשים. אני חוזר אל שורשי הרגש הציוני שהתעורר בי כשהייתי חניך השומר הצעיר בבלגיה, כולל מחנה קיץ בקיבוץ נחשון בקיץ 1969 שהשפיע על כל מהלך חיי. אני מקדיש מקום רב ולעלייתי ארצה ב-74, לתהליך קליטתי ולהפיכתי לישראלי דרך לימוד השפה, ההלם התרבותי והמנטאלי וארבע שנות לימודי בבצלאל. הוא עוקב אחרי הבנים שלנו מהגן עד הצבא. חשוב היה לי לספר מה המשמעות של להיות עולה חדש, דבר שצברים רבים עדיין מתקשים להבין. הספר מסכם ארבעים וחמש שנות חיים כאן, סיכום זמני אמנם, דרך הרגעים ההיסטוריים והדרמות הגדולות שכולנו חווינו יחד, הכל מזווית אישית ומשפחתית. הספר הוא ביקורתי ואוהב, אוטוביוגרפי וחושפני, וכמובן גם פוליטי כי כאן הכל פוליטי והפוליטי בכל. בשונה מ״הדור השני״ שצוייר בשחור לבן, ״פלאפל עם חריף״ מצוייר בצבעי המקום, צבעי המזרח התיכון. יש בספר הרבה חריף אך גם הרבה הומור כי איך אפשר בלי
בהוצאת מודן הושקע מאמץ רב להנגיש את הספר לקוראי עברית, הפיכת כיוון הקריאה עורר לא מעט בעיות והיה כרוך בעבודה רבה ומדוייקת. ואני מודה לכל מי שטרח ועבד כדי שהמוצר ייצא כפי שהוא יצא
סוף קיץ נעים
מישל

טראמפ וביבי, ביבי וטראמפ, החברים הטובים, טובים בטוויטים ארסיים, בפייק ניוז, בדיאלקטיקה פופוליסטית, בפולחן אישיותם, בזריעת שנאה. פוליטיקאים ומדינאים ממולחים ומוצלחים, אין מה להגיד
ביבי הלך לישון עם בן הברית האולטימטיבי והתעורר בבוקר עם אנטישמי פרימיטיבי במיטה וזה בכלל לא מפריע לו

בולסונארו טוב יותר בלשפוך שמן על האש מאשר בלכבות אותה

כשבוריס ג׳ונסון פוגש את דונלד טראמפ בפיסגה בביאריץ, הם מדברים על הסכמים מסחריים ייחודיים כדי לנסות להציל את בריטניה מהברקסיט שרוב הבריטים בטפשותם הצביעו בעדו בזמנו וכדי לחזק את מלחמתו המסוכנת של טראמפ בכלכלת סין

מראשית המאה הנוכחית נרצחו במקסיקו כמאה עיתונאים, מתוכם עשרה רק בשנת 2019. מספר מצמרר ובלתי ניתן לעיכול. חופש העיתונות וחופש הביטוי, זכויות יסוד מוגדרות במגילת זכויות האדם, אינם מובטחים ובוודאי אינם מובנים מאליהם ועלינו לעמוד על המשמר ולהיאבק יום יום על מנת להבטיח את קיומם
כל העתונות כפי שהיא עוצבה מראשית דרכה מאויימת בהיעלמות, לא בגלל רצח עיתונאים אלא בגלל המתת העיתונות כולה

מצד אחד ישראל תוקפת את איראן, מונעת את התחשמותה הגרעינית, משמידה מחסני נשק ואתרי שיגור שלה בסוריה ועיראק, ומצד שני מנסים ליצור כאן משטר איראני בהפגזות של הדתה, הדרה, הפחדה, הפרדה והסתה