מישל קישקה

התנועה הקיבוצית הודיעה אתמול על כוונתה לקלוט את ארבע מאות ילדי העובדים הזרים המיועדים לגירוש כי אינם עומדים בקריטריונים החדשים שקבעה הממשלה. במסגרת חגיגות המאה לתנועה, זוהי בעיני החלטה משמעותית ביותר. אם לא המשמעותית ביותר. "בזכות" ההחלטה האומללה והפחדנית של הממשלה, עושה רושם שהתנועה הקיבוצית מתחברת לשורשיה הפוליטיים-חברתיים ולתפישת עולמה היהודית-חילונית-אוניברסלית. הקיבוץ מילא בעבר תפקיד מרכזי ומכריע בבניית הארץ ובעיצובה. אך מרכזיותו הלכה ונמוגה יחד עם האידיאלים הנשגבים של ראשית המאה העשרים, וחבל. החלטה זו כמוה כאות חיים של גוף עייף וזקן, כחיוך של נעורים, כהתעוררות מתרדמת ממושכת, כרפלקס טבעי , כקרן שמש, גם עבור הילדים וגם עבור מי שגדל על הערכים האנושיים של התנועה