מישל קישקה

פורסם בקריקטורות | מתויג wikipedia | 8 תגובות

8 תגובות

1. ב- 16/01/2011 בשעה 17:13 | להגיב אמנון

   מישל היקר,

   עלית על נקודה כואבת ומשותפת להרבה אנשים. עם זאת עלי לאמר שלצד העובדה שאנו סומכים על המחשב כמעט בכל עניין, אנו גם נחשפים מידי יום לכמויות גדולות מאוד של מידע אליו לא היינו חשופים בעבר.
   ההיצף הזה גורם לכולנו קצת לדלוף…

   הקריקטורה שלך בכל מקרה, מצוינת וחדה כתמיד.

   תודה!

   
   
   • ב- 16/01/2011 בשעה 17:28 | להגיב Michel Kichka

     תודה רבה אמנון אבל בסוף זוכרים רק את הדברים החשובים באמת. נכון

     
     
2. ב- 16/01/2011 בשעה 22:07 | להגיב קרן ונדריגר

   עצוב אבל כל כך נכון.
   אפילו את מספרי הטלפון של האנשים הכי קרובים אלי אני לא יודעת.
   מזכיר לי, בדיוק לא מזמן מצאתי נייד ברחוב.
   אז התקשרתי ל"אמא" של מי שאיבד את המכשיר.
   לולא הייתי מחזירה לו את הנייד הוא היה מאבד את כל עולמו- כי לא עשה גיבוי לרשימת הטלפונים שלו…

   הקריקטורה הכי טובה שראיתי מזה כבר תקופה ארוכה.
   תודה 🙂

   
   
   • ב- 17/01/2011 בשעה 23:24 | להגיב Michel Kichka

     תודה על תגובתך המחמיאה

     
     
3. ב- 24/01/2011 בשעה 09:07 | להגיב נחמה שוורץ

   היי מישל
   הופניתי אל הבלוג שלך ואני שמחה על כך.
   הרשומה המדברת על זיכרון ושכחה, מדברת אלי מילה במילה.
   פעם, לפני הסוללרי, אפשר היה להעיר אותי מתוך שינה עמוקה, ולשאול אותי לכל מספר שהיה בשימוש אצלנו באופן קבוע, או לפעמים.
   כיום, אני קודם מתעצבנת על שאינני זוכרת גם מספרים שאני מתקשרת אליהם מספר פעמים ביום- וכשסיימתי להתעצבן- אני פשוט לוחצת על המקש בנייד . [זו גם התשובה שלי לפרסומת של בזק- "למה את לא מתקשרת מהבזק!!!" ] 🙂

   אוהבת את האיור שלך , הוא כל כך מתאים ויפה.

   
   
   • ב- 28/01/2011 בשעה 09:57 | להגיב Michel Kichka

     תודה נחמה