מישל קישקה

סוף המערכה ותחילתו של קרב אחר: המאבק המדיני
החמאס מנסה לשכנע את עמו היושב בעזה שהוא ניצח ועד כה הוא עושה את זה לא רע. ממשלת ישראל עמודת בפני קרב סכינים פנימי לחיסול חשבונות. משני הצדדים מלקקים את הפצעים, הפצעים הגופניים והנפשיים. אין מנצחים במלחמה הזו. יש רק מפסידים, ואם כבר, יש להודות שהפסדנו יותר. שלא נשלה את עצמנו! אין כאן הכרעה כי לא יכלה להיות הכרעה, וספק אם תהיה הרתעה
קשה להסיק מסקנות ממלחמות בזמן אמת. זה בדרך כלל נמדד במרוצת השנים, עם פרספקטיבה של זמן. ולנו דוקא יש פרספקטיבה. פרספקטיבה של זמן עבר: מערכות צבאיות לא פותרות סכסוכים, הן מרעילות אותם ומנציחות אותם
הסגר יוסר אך ורק תמורת פירוז, נמלים ייבנו אם מנהרות לא ייכרו. זו אריתמטיקה למתחילים. היינו יכולים, אולי, להגיע להבנות זהות בלי צוק איתן, לפני צוק איתן. רק שלעולם לא נדע כי לא ניסינו