מישל קישקה

אני אמנם פרנקופוני אבל כחובב קומיקס מושבע קראתי גם את מד מגזין, הדבר הטוב ביותר שקרה לקומיקס האמריקאי בשנות נעוריי. ירחון סאטירי, מלא הומור יהודי ניו יורקי, לועג לתרבות האמריקאית, לקולנוע, לטלויזיה, לפרסומות, לאמריקן וויי אוף לייף שכבש את העולם בשנות השישים. את מד דוקא גיליתי באחד מביקורי בארץ כתייר בחנות הספרים שהייתה בקומת הקרקע של כלבו שלום בתל אביב. הפכתי לקורא נאמן, שכללתי את האנגלית וגם הושפעתי מהסגנון הריאליסטי-גרוטסקי ששלט בו. ההשפעה הזו התווספה להשפעות הצרפתו-בלגיות וזה הסגנון שאיתו הגעתי לבחינות כניסה בבצלאל ב-1974, שם אף אחד מהשופטים בוועדת הקבלה לא הכיר ולא הבין קומיקס
הגיבור, בעצם האנטי-גיבור, של המגזין, אלפרד ניומן שמו, התנוסס על כל השערים, עם הרווח בין השיניים, האזניים הגדולות, השיער הג,ינג,י ומבט של טמבל
את כל זה אני מספר כי מד הולך להוציא את גיליונו האחרון באוגוסט ויחד איתו ייסגר פרק בתרבות האמריקאית שלעולם לא יחזור
חלק מהצוות של מד גם יצר קומיקס עסיסי ומופלא, ליטל אנני פאני, במגזין למבוגרים פליי בוי המפורסם בשל צילום נערת אמצע בעירום, וזה נתן לי תירוץ נהדר לקנות אותו
סביר להניח שהקומיקס הזה לא היה מתפרסם היום בגלל אימת הפוליטיקלי קורקטנס
הנה מספר שמות מהיכל התהילה של מד
Harvey Kurtzman, Mort Drucker, Jack Davis, Will Elder, Al Jaffee, Sergio Aragones, Don Martin, Wally Wood,…
ב-1994 היה ניסיון להוציא מהדורה עברית למד. רותו מודן וירמי פינקוס היו מעורבים במיזם אך העיתון נסגר אחרי עשרה גיליונות. או שקהל הקוראים טרם הבשיל, או שהעיתון הקדים את זמנו כאן או שאולי לא התאים לתרבות המקומית. לשמחתי רותו הזמינה אצלי את איור השער של הגיליון הראשון. ציירתי את אלפרד ניומן בגירסה ישראלית ערסית