מישל קישקה

אני עושה קצת סדר במגרות בסטודיו ונופל על גלויה של קאבו, הקריקטוריסט משארלי הבדו האהוב עלי שנרצח עם חבריו בפיגוע של ינואר 2015. הקריקטורה שלו לא קשורה לאקטואליה, לא המקומית ולא העולמית. היא צויירה לפני שנים רבות (אין תאריך אבל זה לפחות 25 שנה) כתגובה נגד עינויים מטעם השלטון באשר הוא. האנטי-מיליטריזם והאנטי-אלימות החריפים של קאבו היו מאז ומתמיד חלק מהאג׳נדה שלו כאזרח וכקריקטוריסט ״לוחם״. הנשקים היחידים שהחזיק בידיו היו עפרון וכשרון
האיש בציור אומר למענים שלו: שאלה טובה מאוד ואני מודה לכם ששאלתם אותה
מדוע העליתי אותה עכשיו לבלוג? כי מצאתי אותה הרגע בין כל מיני דפים והיא גרמה לי לחייך ולהתרגש. לחייך כי ההומור שלו נדיר וכי תקף אותי גל של מלנכוליה על לכתו הטרגי ועל האובדן הנורא
לגרום לקוא לחייך על נושא כל כך קשה הוא תרגיל של הליכה על חבל דק מעל תהום פעורה, תהום שקאבו חוצה כשהוא עומד יציב וזקוף, בלי שמץ של היסוס, בלי פחד ובלי אובדן שיווי משקל