מישל קישקה

טראמפ עוזב (סוף סוף) את הבית הלבן אחרי ארבע השנים השחורות של שלטונו. הוא משאיר מאחוריו אמריקה מפולגת ושסועה, רוויית שנאות, חלשה, כושלת מול משבר הבריאות הקטלני של המאה, מסוממת מציוציו השקריים, חסרת אונים מול אתגרי העולם ועם דמוקרטיה מוחלשת וצולעת
אני מכה על חטא. מעלתי בתפקידי כקריקטוריסט! במשך ארבע שנים ציירתי אותו בלעגנות, ביקרתי אותו בחריפות, הראיתי אותו במערומיו, ועם כל המאמצים שהשקעתי הייתי רחוק מאוד מהמציאות. המציאות שטראמפ יצר עלתה על כל דימיון ובמבט לאחור מסתבר שהייתי רך מדי ונחמד מדי ושכל החצים שיריתי לעברו בקושי דגדגו אותו
זה מעלה בי לא מעט תהיות לגבי ייעודו וחובתו של הקריקטוריסט כפרשן ביקורתי של המציאות ולגבי גבולות חופש הביטוי. את הגבולות חייב הקריקטוריסט לקבוע, עליו לשים את הרף הכי גבוה בידיעה שזה אף פעם לא יהיה גבוה מספיק מול מעשיהם של פוליטיקאים ציניים וחסרי מצפון ערכי ומוסר