לפני שלושה שבועות המשפחה ציינה שנה ללכתו של אבא שלי. נפגשנו בבית העלמין הפסטוראלי שבקיבוץ רבדים, שם הוא קבור לצד אימי ומול אחותי חנה. בהלווייתו לפני שנה הבטחתי לעצמי שליום השנה אניח על מצבתו אבן ירושלמית ועליה קריקטורה שלו. איירתי אותו בקווים פשוטים כדי להקל על עבודת החרט, מחייך כי ככה כולנו רוצים לזכור אותו. הגעתי לאזכרה לפני כולם כדי להניח את האבן ולראות כיצד יגיבו. כולם חייכו, התרגשו וחייכו. אתמול לוסיאן, הנכדה הצעירה שלנו, הגיעה עם הוריה לבית הקברות. היא התיישבה על המצבה והוסיפה לסבא רבא שלה קצת שיער מהעלים של עץ הזית שבצילו הוא נח. היא צחקה נורא והצחוק הזה שלה שווה יותר בעיני מכל התפילות לעילוי נשמתו






מקסים מישל.
אבא מחייך אליך
תודה רבה ברוך
תודה רבה ברוך
מקסים ומלא אהבה – עם עלים וגם בלי.
מקסים לגמרי…
תודה רבה רוני
נהדר. ללוסיאן נשקף עתיד מזהיר בעולם הקריקטורה.
תודה רבה יורם!
❤️❤️❤️
תודה רבה רמי!