מישל קישקה

גם בברזיל חוגג הפופוליזם. פופוליזם ימני, קסנופובי, גזעני והומופובי
טבעת של פופוליזם מהסוג הזה מתהדקת בהדרגה סביב העולם

חוק הנאמנות בתרבות הוא שמו המכובס החדש-ישן של מה שנקרא מקארטיזם בארצות הברית בשנות החמישים ושהשרה רגג העלתה ארצה ביבוא אישי תחת חסותו של ביבי

ג'ויס פיינברג (75), ריצ'רד גוטפריד (65), רוז מאלינגר (97), ג'רי רבינוביץ' (66), ססיל רוזנטל (59) ואחיו דיויד רוזנטל (54), סילבן סיימון (86) ואשתו ברניס סיימון (84), דניאל סטיין (71), מלווין ווקס (88), אירווינג יונגר (69
אלה שמות אחד עשר הנרצחים בטבח בבית הכנסת בפיטסבורג, כולם קורבנות של שנאה אנטישמית עיוורת חולנית, של הקלות הבלתי נסבלת שבה רוכשים כלי נשק כמו שקונים פופקורן ושל האקלים האלימים שטראמפ מוביל בהתנהלותו הבלתי אחראית ובהתבטאויותיו הגזעניות והאלימות

בתודעתי יום הזכרון לרצח יצחק רבין נופל על ה-4 בנובמבר אבל הלוח העברי לא מתואם עם לוח ליבי
השבוע הוזמנתי לתת הרצאה בתיכון הראל במבשרת, תיכון הנושק לקסטל ולגשר הראל הקרוי על שם החטיבה שפיקד עליה רבין במלחמת העצמאות. במבואה של בית הספר הכינו התלמידים רחבת הנצחה עם קטעי עיתונות, צילומי ארכיון, מסך פלזמה עם סרט תעודי, מילות השיר לשלום וברקע התנגנו בלופ השירים הנוגים ששלמה ארצי ואריק איינשטיין חיברו מיד אחרי הרצח. היה מאוד מכובד, מאוד עשיר במידע, מאוד יפה. בפתיחת ההרצאה שההיתה על נושא אחר לחלוטין, בירכתי אותם ואת צוות המורים על האופן שבו ההנצחה עוצבה והוספתי שכתלמידים שנולדו אחרי הרצח ולומדים ממש בקסטל, על יד גשר הראל, ההנצחה שיצרו היא סוג של צדק היסטורי
בספרי החדש ״פלאפל עם חריף״ שיצא בחודש שעבר בצרפתית, אני מקדיש ארבעה עמודים לרצח. הספר טרם יצא בעברית
בחרתי להעלות כאן עמוד אחד בתרגום חופשי כדי לציין בדרכי את יום הזכרון הקשה הזה

בערב ה-4 בנובמבר, הסיוט של אוליביה הפך לסיוט של מחנה השלום כולו. טרוריסט יהודי, ימני קיצוני מוסת, ירה שלשוה כדורים בגבו של רבין .באיכילוב נמצא בכיס הג׳קט שלו על נייר איי ארבע מקופל ומוכתם בדמו, את מילות השיר לשלום. רבין אמנם היה מזייף בשירתו אך לא הראייתו הפוליטית. הוא ראה את המציאות נכוחה. היה אבל לאומי כבד. אך לא לכולם

מאז אותו ערב בכיכר, ההיסטוריה של ישראל נכתבת בשני חלקים: לפני רצח רבין ואחריו. ישראל לא תהיה יותר מה שפעם היתה וכנראה מעולם לא תהיה מה שיכלה להיות 

המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס בחולון פותח מחר תערוכה חדשה וחשובה על ילדים בשואה בראי הקומיקס. שם התערוכה: מיליון וחצי, כמספר הילדים שנספו. האוצרת מיכל פז-קלפ מארגנת ערב פתיחה מיוחד עם שתי הרצאות (ראו הזמנה מצורפת). ההרצאה שלי על השואה בקומיקס הצרפתי מתחילה ב-20.00
הדימוי בהזמנה לקוח מקומיקס שציירתי עבור ירחון עינים בשנת 2007, שלוש שנים לפני שהתחלתי לעבוד על הרומן הגרפי הדור השני אך הייתי עדיין בשלב של התלבטות וחימום מנועים

אין כמו פלדמן כדי להאיר בעטו המושחז את הפינות החשוכות של מדינת הלאום החדשה
המאמר פורסם בהארץ שלשום

אני שמח להשיק את ספרי החדש בחנות הספרים הצרפתית הירושלמית המטריפה ויס-ורסה מחר, יום ראשון ה-7 באוקטובר, בשעה 18.30. שם הספר פלאפל עם הרבה חריף והוא מוקדש לסיפור עלייתי ארצה ומסכם בצורה מאוד אישית, ביקורתית ואוהבת את 44 השנים שאני חי כאן. הוא טרם תורגם לעברית
השקתי בה בזמנו, לפני חמש שנים, את הרומן הגרפי הקודם שלי הדור השני