מישל קישקה

מות נשיקה, חצי נחמה. תודה על כל מה שעשית מוטי

ישראל היפה והישראלי המכוער
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4701702,00.html

חופים הם לפעמים…

האם מתחילה האיתיפאדה השלישית? או שהיא כבר החלה ואנחנו מתכחשים? אל לנו לשכוח שהאינתיפאדה השנייה החלה עם עלייתו של שרון על הר הבית בספטמבר 2000. בשנה שעברה ציירתי בזו אחר זו את שתי הקריקטורות הנוכחיות. האם אצטרך הפעם לקצר את הפתיל בציור שלישי או לצייר את הפיצוץ? ומי ימנע את הפיצוץ? בצד שלנו אני לא רואה אף אחד שמסוגל או רוצה לכבות את האש. רק חבורה של פירומינם ששופכים שמן על המדורה. אף טיפת מים. וגם בצד הפלסתיני אני לא מבחין באף כבאי

השאלה איננה מתי טובלים תפוח בדבש, כי את זה כל ילד יודע, אלא עד מתי נוכל לעשות כן. מתברר שהברכה החשובה ביותר בראש השנה טרם נכתבה: ברכת הדבורים
יונתן מתחיל לכתוב בבלוג זווית של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה

הכול דבש

קראו בעיון וחשבו פעמיים לפני שתענו הכל דבש לשאלה מה נשמע

Photo Albertino Rossetini

קריקטורה מהשנה שעברה. אז מה נשתנה? בכמה התקצר הפתיל? אם בכלל
בשנה שעברה דיברו כבר על איתיפאדה שלישית
יותר מדי פעמים אני נאלץ למחזר קריקטורות ישנות

ללכת עם הראש בקיר, את זה הם יודעים לעשות טוב מאוד

שרה הלכה לעולמה חודשיים אחרי שבית הקפה האגדי שלה הלך לעולמו
נהוג לכנות את המוות, אולי כדי לנחם את האבלים, עולם שכולו טוב
אני מציע שהפעם נימנע מהשימוש במונח הזה
כי קפה תמר היה בחייו עולם שכולו טוב
כל יום באי בית הקפה היו יושבים בו כדי לתקן את העולם. קפה תמר היה להם לעוגן, לחוף מבטחים, לנמל בית
כשעליתי לפני ארבעים שנה וקצת עדיין לא הייתה נהוגה כאן תרבות בתי הקפה כפי שהיא קיימת היום. היו בתל אביב מספר קטן של כאלה. בתל אביב היה קפה רוול, קפה כסית וקפה תמר
בירושלים היה קפה טעמון וזהו. אגב גם לא היה קפה. כן היה, או נס או בוץ עד כדי כך שזה הפך לשאלה אוטומטית אם הזמנת קפה: נס או בוץ? ממש כמו השאלה האוטומטית בטיסות אל על: ביף אור צ'יקן? היום בתי קפה, אלו ששורדים, הם סניף של רשת כלשהי: ארומה, הלל, קפה קפה, קפה ג'ו ועוד. היום לוקח לך דקות רק לקרוא את סוגי הקפה הקיימים לפני שאתה מזמין הפוך קטן חזק נטול על בסיס סויה או אמריקאנו עם חלב חם בצד. כל בית קפה שכזה ממותג ומעוצב עד הפרט האחרון על העיקרון של סניפי מקדונלד. לכל רשת לוגו מזוהה, לרוב בלועזית, מערך צבעוני חזק משלו, תלבושת אחידה לעובדים, אינטרנט פתוח, מסך פלזמה עם חדשות בלי סואנד
אצל שרה בקפה תמר כל זה לא היה. ישבת שם בבית ולא במפעל. שולחנות הפורמייקה משנות השישים עם הכיסאות התואמים לא הוחלפו והתנדנדו על הבלטות הרוקדות. גם הדלפק היה מהסיקסטיז ומאחוריו קיר עם תערוכה קבועה של קריקטורות של זאב. לא היה תפריט. קפה תמר היה הטריטוריה ששרה שלטה בה ביד רמה, הממלכה שלה. הוא היה הדובדבן שבקצפת של רחוב שיינקין, עוד לפני ששיינקין הפך לשיינקין. הוא גם היה פרלמנט מקומי שבו נפגשו אנשי רוח, אמנים , עיתונאים מעיתון דבר הסמוך, סופרים. רובם לקוחות קבועים
יהיה להם קשה למצוא מקום חלופי

צילום של שלומית כרמלי. בפריים פרוספר בנהרוש, חיים הנגבי ואבא שלי שנהג לפקוד את המקום

ר

פוסט אחרון לשנה הזו של יונתן, קצבי ומלא משחקי מילים והומור, שמבשר טובות לגבי הפוסטים של השנה המתרגשת עלינו לטובה
אני לא אובייקטיבי, אני רק אבא שלו
לקורא ולהנות
http://www.maveze.co.il/יונתן-קישקה-תל-אביב-קיץ-וחפירות/

קריקטורה שציירתי בצוק איתן ושמתאימה בול לפוסט הזה