מישל קישקה

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4619800,00.html
היום, יותר מבימים רגילים, אני אבא גאה ונרגש, ובן גאה ונרגש

הבוקר ביומון הגדול פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג

קריקטורה מסוג הציורים שהייתי מעתיק בגיל 12 מתוך ספרים שהייתי משאיל בסתר מהספריה של אבא בבית. ולצידו ציור של היום

מחדרי במלון ברלינאי, אני עוקב אחרי השידור הישיר של הטקס מאושוויץ ומחפש את פניו של אבי היושב בקהל בין בננו דוד ובן דודי סאשה
טקס בעל משמעות היסטורית, טקס שמבטיח שהזיכרון לא יימחק ויהווה בסיס לבניית חברה טובה יותר. בנוכחותם כל הניצולים ובני משפחתם מוכיחים
שהאידיאולוגיה הנאצית האנטישמית החולינית והמפלצתיתי נכשלה ולא תקום עוד
גרמניה שלאחר המלחמה הפכה עצמה למודל של תיקון ותקווה
שני צילומים: אבא שלי ושני חבריו הטובים, ז'אק ומקס, ב-1942 בבריסל, שבועות אחדים לפני שליחתם למחנות ההשמדה שמהם חזרו בדרך פלא
וצילום מאתמול: אבא עם בננו הבכור דוד ובן דודי סאשה

סטולרשטיינה הוא שמו של פרויקט ייחודי של האמן הברלינאי גונטר דמינג
http://he.wikipedia.org/wiki/שטולפרשטיין
לפני חודשים אחדים, אבני מדרך הונחו בבריסל על שם אבא שלי ומשפחתו ובני המשפחה שנכחו בטקס הצנוע אמרו קדיש
הייתה זו פעם ראשונה שאבי אמר קדיש על הוריו ואחיותיו כי היה סוף סוף, באיחור של 70 שנה, מקום ראוי לעשות כן
כעבור זמן קצר כוסו אבני המדרך שלו בשכבת בטון במטרהברורה "למחוק" את השמות
האבנים מהווים עבור המשפחות תחליף למצבה ופגיעה בהן כמוה כחילול מצבה
בוודאי בעיני המחלל אך גם העיניהם של בני המשפחה
העייריה תטפל בשיקום האבנים

קהל רב גדש את האולם בו נערך הרב שיח על חופש העיתונות, שעורר כצפוי יותר שאלות מתשובות. מפגשים מרתקים נוספים מסוג זה ייערכו בקרוב

רב השיח "האם ניתן לפרסם הכל?" התקים ביום ה' 22.1 בבית הקפה של המכון הצרפתי בתל אביב, בהשתתפות דניאל חייק, אסא כשר, שמרית מאיר, נמרוד רשף, אורי פינק, בן דרור ימיני, כתב לה מונד בישראל פיוטר סמולאר, בועז ביסמוט וזוהיר בהלול
https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10152647281357895.1073741935.98524317894&type=1

לרגל 70 שנה לשחרור המחנות תוצג בבונדסטג בברלין תערוכה של אמני הדור הראשון והשני
האוצר יורגן קומקטר, הוא היסטוריון של האמנות המתמחה באמנות השואה
בין האמנים שהוא בחר, שמות כמו פליקס נוסבאום, מקס בקמן, סיגלית לנדאו, יהודה בקון ועוד
לשמחתי הוא בחר להציג קומיקסים אוריגינלים מתוך הרומן הגרפי שלי הדור השני
את התערוכה מלווה, לא קטלוג, אלא ספר עב כרס של 380 עמודים (הוצאת גליאני ברלין), עשיר בטקסטים ודימויים
שם הספר כשמה של התערוכה: למוות לא הייתה המילה האחרונה
Jürgen Kaumkötter: Der Tod hat nicht das letzte Wort-Kunst in der Katastrophe 1933-1945
התערוכה הוצגה לעיתונות היום בבוקר ועוררה התעניינות רבה מאוד
הגופים הנתנים חסות הם
Bundestag, the Terezin Memorial, the Centre for Pursuing Arts at Kunstmusuem Solingen,
the State Museum of Auschwitz-Birkenau in Oswiecim and Osnabrück University
התערוכה תוצג עד אפריל ותעבור במאי למוזיאון מוסאק בקרקוב