Feeds:
פוסטים
תגובות

Mordillo

פסטיבל הקומיקס, הקריקטורה והאנימציה בסינמטק תל-אביב חוגג עשור! אז ראשית,  מזל טוב! ואם לא די בכך, נופל בחלקנו מזל גדול השנה: יש דובדבן על הקצפת, בדמות  אורח כבוד ושמו מורדיו (ולא "מורדילו"). אמן ארגנטינאי שעשה קריירה בינלאומית מרשימה ביותר גם במולדתו, גם בארצות הברית, גם בספרד וגם בצרפת. איוריו ההומוריסטיים מוכרים בכל העולם, סגנונו העגול והצבעוני הפך מזמן למותג, דורות של מאיירים, ואני כולל את עצמי ביניהם,  גדלו על ברכיו. אני אומר דורות כי האיש בן 78 וידו עוד נטוייה. יהיה לי התענוג לשוחח אתו בארבע עיניים על דרכו המקצועית , בתוספת כמה מאות עיניים של הקהל.
אני לא יכול להעיד על עצמי שהושפעתי ממנו, אבל תמיד עקבתי בעניין אחרי יצירתו הענפה, אחרי ההומור האוניברסלי שלו, אחרי השפה הגרפית האסתטית, המדוייקת, הגרוטסקית והנקייה שלו. במקביל אליו פעלו באותן שנים באירופה אמנים נוספים שהיו לי למורי דרך. כשהתחלתי לצייר את הפוסטרים הקישאיים הצפופים, כולם היו מורי ומכל מלמדי השכלתי. כולם צרפתיים וקוראים להם
Dubout, Calvo, Blachon, Loup
המפגש עם מורדיו הינו סגירת מעגל גדול ויפה עבורי
ועל כן, תודה לפסטיבל, לניסים חזקיהו ולגלית ברסקי

Nasrallah in the bunker

חיה פצועה ומסוכנת, יורה לכל הכיוונים כמו משוגע, משקר במצח נחושה ומאמין לשקרים של עצמו

Yaldei ovdim zarim

השר ישי מכה שנית
גם אני

Zvi Narkis

צבי נרקיס הלך לעולמו. הוא היה מעצב הפונטים נרקיסים ונרקיס תם, על כל משקליהם. תרומתו של צבי לאות העברית, לכתב העברי ולספר העברי איננה ניתנת למדידה. כי היא בעצם תרומה לתרבות העברית כולה. מאות אלפי שלטים, מיליוני ספרים, עשרות מיליוני חוברות עוצבו עם מיליארדי אותיות נרקיס, בכל הגדלים ובכל הצבעים. האות נרקיסים היא שילוב של מסורת ומודרניזם, של יופי ואיפוק, של הרמוניה וריקוד. היא התחליף היחידי שקם אי-פעם לאות פרנקריהל התנכית. נרקיס תם היא האות הסן-סריפית החכמה והטובה ביותר לטקסטים רצים. חיקויים רבים קמו לה לאורך השנים, אך חדי העין תמיד הבחינו בתרמית. אמנם מדובר בדקויות של חלקי מילימטרים, של ריווחים ושל דיוק בזוויות, אבל לאוהבי הטיפוגרפיה זה יכול לעשות את היום, או להרוס אותו. אם לסופר סת"ם האות היא קדושה, לצבי נרקיס היא הייתה מדע. היא הייתה מפעל חיו. וביליונים של ביליוני אותיותיו מנציחים את מפעלו בכל יום.
תודה צבי

Toda Levine!

ראיתי איחש פישר בקאמרי, הצגה של חנוך לוין שמעולם לא הועלתה. אין בכוונתי לכתוב ביקורת תיאטרון. רק להמליץ לכם עליה. לוין שנפטר ב 1999 היה במיטבו, שווה לעצמו ומתעלה על עצמו. ההצגה מבויימת כאילו בידי לוין עצמו, באנרגטיות יצירתית מתפרצת, ומשוחקת על ידי חבורה כשרונית נאמנה לרוחו. צחקתי לא מעט. חייכתי רוב הזמן. האמת היא שהופתעתי שלא כולם צחקו כמוני. מול יצירת אמנות כל אחד מגיב אחרת ומבין אחרת. איחש פישר הולך להשתין ואבר מינו נופל לו לאסלה וזורם לים. איחש פישר יוצא למסע אחריו. במשך שעה וחצי, פעם אחר פעם, הוא כמעט מצליח לשים עליו את ידו, אך משום מה הוא מהסס ומפספס. במקום שהוא יקח את גורלו בידיים, הגורל מטלטל אותו. מחזה אבסורד מלא הגיון פנימי. לוין היה נהנה כצופה. נהנה מקרן מור, שמואל וילוז'ני, מוטי כץ ושאר השחקנים. נהנה מהמשחק על ארבע במות מקבילות. נהנה לשמוע אותי צוחק. תודה לוין

התנועה הקיבוצית הודיעה אתמול על כוונתה לקלוט את ארבע מאות ילדי העובדים הזרים המיועדים לגירוש כי אינם עומדים בקריטריונים החדשים שקבעה הממשלה. במסגרת חגיגות המאה לתנועה, זוהי בעיני החלטה משמעותית ביותר. אם לא המשמעותית ביותר. "בזכות" ההחלטה האומללה והפחדנית של הממשלה, עושה רושם שהתנועה הקיבוצית מתחברת לשורשיה הפוליטיים-חברתיים ולתפישת עולמה היהודית-חילונית-אוניברסלית. הקיבוץ מילא בעבר תפקיד מרכזי ומכריע בבניית הארץ ובעיצובה. אך מרכזיותו הלכה ונמוגה יחד עם האידיאלים הנשגבים של ראשית המאה העשרים, וחבל. החלטה זו כמוה כאות חיים של גוף עייף וזקן, כחיוך של נעורים, כהתעוררות מתרדמת ממושכת, כרפלקס טבעי , כקרן שמש, גם עבור הילדים וגם עבור מי שגדל על הערכים האנושיים של התנועה

Yad Vashem: interview

ראיון שהענקתי לזיקה, המגזין המקוון להוראת השואה של יד ושם
http://www1.yadvashem.org/yv/he/education/interviews/kichka.asp

Girush zarim

העיר ברצלונה החליטה לבטל את מלחמות השוורים בעוד שנתיים. אחדים שמחים כי זה צער בעלי חיים ואחרים מצטערים כי זו סופה של מסורת. כך או כך, טוריאדורים יעמדו בתור ללשכת התעסוקה ובשבתות שוורים שוב יעלו גרה