מישל קישקה

מה רוצים מגילה גמליאל?! אני יודע שזה לא קשור לקורונה, אבל חייבים לראות את חצי הכוס המלאה וכמה שיפור חל בהתנהלותה. גילה גמליאל להזכירכם זכתה בתואר אלופת הטיסות לחו״ל בממשלה הקודמת. מתוך 3 שנים של גילה גמליאל בתור השרה לשיוויון חברתי, היא שהתה 120 יום בחו״ל, ברחבי הגלובוס, בעלות של מאות אלפי שקלים על חשבון משלם המיסים, לעיתים כשהצטרף אליה גם בעלה וכמובן שלרוב הטיסות לא היה קשר ישיר לנושאים שבתחומי טיפול משרדה. עזבו שבתור השרה לשיוויון חברתי היא הצביעה נגד העלאת קצבאות הזקנים ונגד העלאת קצבאות הנכות… בשביל מה?!באחת הפעמים כנשאלה למה הצביעה נגד, ענתה: ״ מה את רוצה? שהוא יפטר אותי?!״״…מפה לשם, הגענו עד הלום, והשרה כולה נסעה לטבריה! ועוד על חשבונה. אז חושב שיש כאן ממש שיפור רציני בהתנהגות ובאחריות הציבורית שלה. לא ככה?!נ.ב.פעם שעברה לקח למשרדה 5 חודשים לענות לשאלות של התנועה לחופש המידע בנוגע לנסיעותיה וזה גם אחרי התערבות בית משפט ועלויות של 2000₪. היום נדרשו רק 8 שעות לקבל ממנה מענה איפה הייתה בכיפור וללא עלות והתערבות של בית משפט.עוד שיפור ניכר

והקריקטורה המצויינת של גיא מורד שפורסמה בידיעות

על קינו, אחד מגדולי אמני הקומיקס הארגנטינאים, אם לא ״ה״, לא אספר. מי שמתעניין ימצא עליו חומר רב בויקיפדיה. קינו מוכר בעולם בזכות גיבורת הקומיקס שלו מפאלדה המרדנית, הפמיניסטית, הכאילו תמימה, העקשנית, הסקרנית, הפילוסופית והפסיכולוגית. אפשר להגיד שהיא המקבילה הדרום אמריקאית של צ׳ארלי בראון של שולץ. ניתן למצוא ספרי קומיקס עם מפאלדה בשפות רבות. הקומיקסים של קינו על-זמניים, לא מתיישנים כי הם דנים בסוגיות הנצחיות של החיים
הקריקטורות שלו קצת פחות ידועות בקרב הציבור הרחב. ההומור שלו והקו השחור הדק שלו יוצרים שפה ייחודית שבה חכמת החיים באה לידי ביטוי בהומור ציני, שחור, חריף, אלגנטי, מדוייק ואסתטי ביותר
הוא הצליח בציוריו לבקר את המשטר הדיקטטורי של ארגנטינה בלי לצייר את מדינתו באופן מפורש
החן והיופי של ציוריו מנגישים את האמירות הלפעמים בוטות של קינו. נחשפתי לעבודותיו כשהייתי בתיכון ועקבתי אחריהן לאורך השנים. כמו יין טוב, האמנות שלו השביחה עם הזמן וכל בציר שלו, מ-1948 ועד היום, פשוט עילאי
דוגמיות על קצה הלשון

הנגבי, הקוזק הנגזל, מתבכיין ומתחסד
ברוך קרא לא מאבד לרגע את קור רוחו
ברוך קרע לו את הצורה
https://www.youtube.com/watch?v=c6lUXy1_dQc

את הרשימה (החלקית) הבאה דליתי מהתקשורת
פרשי משטרה דוהרים לתוך קהל
מפגינים ועיתונאים מוטחים אפיים ארצה
אופנועים עטים אל תוך קהל המפגינים
אלימות משטרתית בלתי מידתית
דו״חות לא מוצדקים
ניסיון דריסת מפגינים
מעצרי שווא
מעצרים אלימים
מפגיני נגד תוקפים מפגינים
הטזת גז לעבר מפגינים
מכות אקראיות, אגרופים, מרפקים, בעיטות
לא שמעתי שמץ של גינוי, לא ראיתי צל של ציוץ, אפילו מגומגם, מצד הממשלה
האיסטרטגיה של ביבי עובדת: המפגינים האנרכיסטים הם מדגרת הדבקה, הם אחראים למצב התחלואה, בגללם לא הורשו עסקים קטנים להיפתח, בגללם נסגרים בתי כנסת. סוף סוף נמצא האשם למחדל הלאומי המהדהד של כל הזמנים

יש מפכ״ל חדש והפעם הוא נבחר בדיוק לפי התנאים שהציב ביבי

קשה לי לתאר במילים את את הגועל שמעורר בי מיקי זוהר. אפילו לכתוב את שמו קשה לי. טוב שאני יכול לצייר כדי לבטא, ולו חלקית, את מה שעל ליבי

זו בשורה בהחלט מפתיעה לכל מי שטוען שהוא נשיא שלילי (וביניהם אני): טראמפ אומת כחיובי…בבדיקת קורונה

כיצד להימנע מהדבקה בגל השני? עטיית מסכה, כל ילד יודע. לא מתחת לאף, לא על האף בלבד, לא על הסנטר, לא תלוי על אוזן אחת
מה כל כך מסובך בזה? למה בכל פעם שאני יוצא לקניה או לסיבוב ברדיוס המותר, אני נאלץ לבקש מאנשים לעטות את המסכה כמו שצריך או להפסיק לנשוף לי בעורף בתור לקופה
סטארט-אפ ניישן אנחנו? לא ייאמן

אז איך חגגנו בשבעת החודשים האחרונים? פסח בסגר, ראש השנה בסגר, יום כיפור בסגר ועכשיו סוכות בסגר. חכו חכו עוד מעט חנוכה ואחר כך פורים
השנה לא נוכל לארח בסוכה: אושפיזין יוביל ישר לאישפוז
אפילו את ארבעת המינים לא נוכל לארח
מועדים לשמח

עשרים שנה לאינתיפאדה השנייה, זה בהחלט לא יום הולדת שמח! עשרים שנה זה דור שלם. ויש בארץ דור שלם שלא הכיר את האיתיפאדה שזיעזעה את המדינה, שהייתה רוויה בדם ומלווה בשכול, בהקצנה משני הצדדים, שתבעה קורבנות והשאירה טראומות, ניפצה חלומות שלום בטווח הנראה לעין. האינתיפאדה של 2000-2005 העמיקה את הפער העצום ממילא, בין הישראלים לפלסטינים, ברמת ההנהגה וברמת הפרט. הפלסטינים ראו בעלייתו של שרון להר הבית עילה לפרוץ המהומות ואנחנו ראינו בלינץ׳ שבוצע על שני חיילי מילואים ברמאללה עילה לתגובה מזויינת חסרת תקדים. שנות האינתיפאדה התאפיינו בגלים של פיגועי תופת בערינו, באוטובוסים, בבתי קפה, במקומות ציבוריים הומי אנשים. היומיום שלנו התנהל לצלילי הסירנות של מד״א, זק״א, משטרה, כוחות ביטחון ומכבי אש. האווירה הייתה דחוסה, מתוחה, חרדתית, אימתנית
בשנים ההן הייתי קריקטוריסט הבית בתוכנית הבוקר קפה טלעד בערוץ 2. פעמיים בשבוע עם שחר הייתי מגיע לאולפן יחד עם דוב גילהר וירדנה ארזי, המגישים, והייתי מצייר קריקטורה בזמן השידור. בסוף התוכנית הייתי חושף אותה למצלמה ומנהל עליה דו-שיח עם דב גילהר. פעלתי בתנאים לא קלים, במצבים של מתח רב מסביב, עם אורחים שבאו לשפוך את כעסם וכאבם בשידור, פוליטיקאים שבאו להרביץ את משנתם, באווירה ציבורית כבדה. ציירתי לפעמים קריקטורות קשות. לרוב לא היה על מה לצחוק. מעולם לא צונזרתי. קיבלתי תמיד גיבוי מלא מגילהר ומהמנכ״ל עוזי פלד. התוכנית הוותה עבורי בית ספר של ממש בו למדתי, ליתר דיוק לימדתי את עצמי, להתבטא בצורה חשופית וישירה כקריקטוריסט. זיקקתי לי את צמד המילים ״חופש הביטוי״. התנגדתי למדיניות הממשלה ולא הסתרתי זאת. תמיד עמדו לנגד עיני הצופים בבית שמארגנים את ילדיהם לקראת בית הספר ומארגנים את עצמם לקראת יום עבודה חדש. השתדלתי תמיד להיות ישיר, כנה ורגיש ולא לפגוע בהם

הנה לקט קטן, בסדר רקראי, מתוך מאות הקריקטורות שציירתי אז. כולן בעבודה ידנית בצבעי מים על נייר גדול שהיה מונח על קן ציור באחת הפינות של האולפן