מישל קישקה

מוזיקה, אדמה, תקווה ואהבה, הנה סיסמה שמחליפה את ״כוח, כסף, כבוד״ של קיץ עשירם עשרים. סיסמה חליפית! השיר החדש של שימרית גריילסמר, ״נקווה״, הושק עתה באתר של הגריילסמרים המוכשרים. כולו צולם בשדות של משק חביביאן. שילוב כה יפה של עבודת אדמה מתוך כבוד אליה, עם חיוכים של חקלאים, ממשיכיהם של החלוצים של פעם. השיר המקסים מתנגן בקצב של שיבולות רוקדות בסלואו מושן ברוח נעימה
להקשיב, לשתף, לפרגן, זה מה שצריך לעשות ליצירה שקטה שמתעלה מעל הצעקות בכנסת, באולפני הטלוויזיה, בתחנות הרדיו, וגם בהפגנות הצודקות

איחוד האמירויות קנה עוד קבוצת כדורגל: מעתה גם לה פמיליה תשחק במדי האיחוד. עתיד יגיד אם זה היה גול או שער עצמי

התוכנית סוכן תרבות (כאן 11) בהגשתו המצויינת של קובי מידן, הקדישה כתבה להרצאה שאתן השבוע בפסטיבל אנימיקס. ההרצאה הוקלטה מראש בשל מגבלות הקורונה. אנימיקס מציין 20 שנה לקיומו אבל שנה ראשונה בלי מפגשים עם קהל החובבים שפוקדים את סינמטק תל אביב עם חיוך על הפנים בכל אוגוסט. כל הפרטים בקישור הבא
https://he.kichka.com/2020/08/02/פסטיבל-אנימיקס-ה-20-יוצא-לדרך/

קישור לוכן תרבות
https://youtu.be/cznStst7W90?t=756

עוד אוסיף שקובי מידן אירח אותי ב-2013 בתוכניתו חוצה ישראל (חינוכית) כשספרי ״הדור השני״ יצא לאור בעברית
https://he.kichka.com/2013/06/27/kobi-meidan-link/

אני בעד הסכמי שלום עם כל המדינות השכנות, וההסכם הזה עם איחוד האמירויות הוא צעד מאוד מאוד חיובי בכיוון. בתנאי שזה יביא שלום בתוכנו בינינו ועם השכנים מבית, הפלסטינים
הבן שלי יונתן כתב: בעקבות הסכם השלום פרץ סכסוך רב שנים בין אמירויות איחוד לאמירויות מאוחד

האסון הנורא שפקד את ביירות לפני שמונה ימים זרק את המדינה לתוך משבר הומניטארי ופוליטי חסר תקדים, משבר שבא על רקע המגפה, המחאה החברתית והקריסה הכלכלית. אבל האסון האמיתי של לבנון הוא ייסוד החזבאללה לפני 38 שנה. לבנון בת ערובה בידי ארגון טרור פונדמנטליסטי. לבנונים רבים מבינים זאת היטב היום

קיץ, חם ולח בחוץ ונורא משעמם וגם קורונה בכל מקום. אז הנה חידה לילד ולילדה

בלי טריקים ובלי שטיקים, זו דרישה מוגזמת וגם בלתי אפשרית מביבי. עושה רושם שגנץ עדיין לא הבין

ביומן שישי של כאן 11 (כתבה של דב גילהר) ושל ערוץ 12 (כתבה של מוסקו) שודרו כתבות עשירות בקטעי ארכיון על ההפגנה שבה נהרג אמיל גרינצווייג ב-1983. האלימות מימין, ההסתה נגד מתנגדי מלחמת לבנון הראשונה, הרימון שזרק יונה אברושמי ושהרג את גרינצווייג ופצע אחרים, מהדהדים עם מה שקורה היום ועם מה שעלול לקרות מחר
למי שחווה על בשרו את ההפגנה ההיא לפני 37 שנים, גם אם לא באופן פעיל אלא כעד למתרחש, דולקת נורת הזהרה אדומה ענקית, גם אם יש הבדלים בין המקרים. המשטרה של 1983 לא יצאה מגדרה, בלשון המעטה, כדי למנוע את הפגיעות החמורות במפגינים. גם בזיכרון החי וגם בתעודים מהתקופה, רואים שהיא עומדת מן הצד ולא נוקפת אצבע
ההבדל הנוסף הוא ששרון נאלץ להתפטר מתפקידו כשר ביטחון ובגין התפטר כעבור מספר חודשים
את סיפור ההפגנה סיפרתי מזווית אישית-משפחתית בספרי ״פלאפל עם חריף״. מטרה כפולה עמדה לנגד עיני: מאבק נגד זיכרון קצר ומידע אובייקטיבי למי שלא הכיר את התקופה
הראיון של גילהר עם אברושמי הוא תזכורת לשנאת חינם שמייצרת אלימות שמייצרת קריאות לרצח שמשחררות ניצרה או כדורים. הוא מסית את צעירי הימין הקיצוני נגד המפגינים של היום. לא ברור לי על מה קיבל חנינה וברור לי מה הייתה שווה החרטה שהוא הביע כדי להשתחרר מהכלא
הכתבה של דב גילהר https://youtu.be/Cb2b6FmNi88
הנה העמודים

 פסטיבל אנימיקס ה-20 אמור היה להיות חגיגי במיוחד כי עשרים שנה הוא מספר עגול ונפלא שלא הולך ברגל. הקורונה החליטה אחרת: אנימיק יהיה און-ליין בפעם הראשונה! פסטיבל זום! הרצאות הוקלטו מראש ויהיו נגישות באתר. הפסטיבל שהשיק אתר חדש לגמרי, יתפרס על שבועיים על מנת לאפשר לכמה שיותר אנשים להנות מההיצע העשיר שלו
הכנסו לאתר ותבינו. ובאותה הזדמנות שלחו קישור לכל החברים ומשפחה, לכל העולם ואשתו
הפסטיבל יוצר הזדמנות לפתיחת סוגריים של כיף, הומור ומצב רוח אחרי חודשים של מתח, בידוד, משבר כלכלי וחברתי, הפחדה, הסתה ואיומים. הפסטיבל הוא משב אוויר מרענן, מומלץ על ידי כל רופא משפחה שמכבד את עצמו
https://animixfest.co.il
ההרצאה שלי היא על האיורים והציורים שצייר אבי ניצול השואה שנפטר באפריל האחרון מקורונה

אני עושה קצת סדר במגרות בסטודיו ונופל על גלויה של קאבו, הקריקטוריסט משארלי הבדו האהוב עלי שנרצח עם חבריו בפיגוע של ינואר 2015. הקריקטורה שלו לא קשורה לאקטואליה, לא המקומית ולא העולמית. היא צויירה לפני שנים רבות (אין תאריך אבל זה לפחות 25 שנה) כתגובה נגד עינויים מטעם השלטון באשר הוא. האנטי-מיליטריזם והאנטי-אלימות החריפים של קאבו היו מאז ומתמיד חלק מהאג׳נדה שלו כאזרח וכקריקטוריסט ״לוחם״. הנשקים היחידים שהחזיק בידיו היו עפרון וכשרון
האיש בציור אומר למענים שלו: שאלה טובה מאוד ואני מודה לכם ששאלתם אותה
מדוע העליתי אותה עכשיו לבלוג? כי מצאתי אותה הרגע בין כל מיני דפים והיא גרמה לי לחייך ולהתרגש. לחייך כי ההומור שלו נדיר וכי תקף אותי גל של מלנכוליה על לכתו הטרגי ועל האובדן הנורא
לגרום לקוא לחייך על נושא כל כך קשה הוא תרגיל של הליכה על חבל דק מעל תהום פעורה, תהום שקאבו חוצה כשהוא עומד יציב וזקוף, בלי שמץ של היסוס, בלי פחד ובלי אובדן שיווי משקל