מישל קישקה

מזל טוב בוב

על אי-פינוי המאחז הבלתי חוקי עמונה מוכן בנט למסור את נפשו. לא רק את נפשו שלו. את נפשנו אנו, את נשפם של הדורות הבאים, ישראלים ופלסטינים, את נפשו של בית המשפט העליון. את נפשה של הדמוקרטיה שהיא נפשת אפנו
ראו המאמר בעיתון הארץ

החדשות הטובות: כל הקריקטורות הישנות תקפות

הוא התחיל את הקמפיין כליצן יהיר, מיליארדר שחצן ורפובליקאי חסר סיכוי. היא החלה אותה כמועמדת ממלכתית בעלת נסיון עם כרטיס חודשי-חופשי לבית הלבן. אך באמריקה כמו באמריקה, בחירות הן קרקס, שואו-ביז, בידור להמונים. והסקרים היומיים כמוהם כבושם שנעים להריח ומסוכן לבלוע, כהגדרת שמעון פרס המנוח

הטור האישי של רוגל אלפר בעיתונו הארץ היא היא השערוריה היומית התורנית החדשה שבאה להסיט אותנו מהעניינים החשובים באמת

שנת חיוכים והומור

הברכה הכחולה של אלי, עדנה ולאונרד קישקה

העיתונות הערבית ממשיכה לגנות ולתקוף בחריפות את אבו מאזן על שהשתתף בהלוויית פרס
שני גולשים שלחו לי את הקריקטורה שדיברתי עליה בפוסט הקודם ואני מאוד מודה להם

הנה ההסבר לקריקטורה
אבו מאזן במדי צה"ל עם רובה אם-16 בוכה על יד קברו הטרי של פרס
בעלי חוש הבחנה בוודיא שמו לב שהציור הוא קולאז' פוטושופי של סגנונות שונים שלא שייכים אחד לשני כלל
המחיקה החובבנית מסגירה שאבו מאזן נשען על קיר (הכותל) ויש בועת מחשבה מחוקה
על המצבה כתוב שמעון פרס ועל יד אבו מאזן כתוב שמו, החתימה היא מוא'מן
הפרשנות פשוטה וחסרת כל תחכום: אבו מאזן הוא משת"פ מהסוג ה"חמור" יותר, לובש את מדי צה"ל ונושא את נשקו, הוא הניח תפילים (?) ובוכה ולא בדמעות תנין. משמע: אבו מאזן הוא בוגד, אויב העם הפלסטיני
מכיוון שיש לי עין בוחנת, הבנתי שאבו מאזן צוייר בידי קרלוס לטוף, קריקטוריסט ברזילאי אנטישמי מהסוג היותר קיצוני
גולש שלח לי את המקור מ-2012
במקור רואים את הציור במלואו עם הטקסט ועם החתימה של לטוף שנמחקה על ידי הפוטושופר העילג
לסיכום הנה המתכון לקריקטורה גרועה: גונבים קריקטורה מצויירת לא רע אגב, ממישהו לא משנה מי, מוחקים את שמו ומדביקים לה תוספת שנראית כמו פרונקל באמצע הפרצוף, חותמים ושולחים על פני המים

מעל פסגת הר הרצל שטוף השמש נאמרו הספדים יפים ומרגשים לשמעון פרס, מתוכם אני נוצר בליבי שני דברים
ראשית, מילותיה האישיות של בתו צביה שבחרה לדבר על שמעון המשפחתי, אבא שמעון בנעלי בית. מכיוון שהאבל הלאומי נוטה להאפיל על האבל הפרטי, היא הכשכילה לחלוק עם כל הנוכחים את הפן הלא ציבורי והאינטימי שלו, בהומור ובעדנה. כאילו עומדת היא לבדה איתו על ההר
ושנית, ההספד של הנשיא אובמה שהיה בעיני נאום היסטורי שחיבר את תולדותיו של פרס עם תולדות הציונות עם תולדות המדינה ועם תולדות הסכסוך, במילים חדות וברורות כשהדברים נאמרים בנוכחותו של מחמוד עבאס שבואו לירושלים הצית גל של ביקורות והתקפות חריפות בכל העולם הערבי. נוכחותו בירושלים אמרה בריש גלי שגם אם שני הצדדים מביטים זה בזה בחשדנות ספוגה בלא מעט שנאה, גם אם תהליך השלום עדיין מורדם ומונשם בפרוזדור של טיפול נמרץ, גם אם עבאס וביבי לא יגיעו להסכם שלום בחייהם וגם אם אחד בנביאי השלום נטמן היום, התקווה לשלום לא מתה איתו. אויב לא היה טורח להגיע לירושלים. עבאס הגיע כפרטנר
בערוץ הראשון ראיתי לפני רגע קריקטורה מהעולם הערבי שבה מחמוד עבאס לבוש מדי צה"ל מתפלל בכותל. חבל שלא הספקתי לעשות צילום מסך

AFP/Le Monde צילום