מישל קישקה

אינני נוהג להעלות בבלוג פוסטים שעוסקים בעניינים אישיים או משפחתיים. לכן אספר על סיור שעשינו היום עם הנכדות אמילי (6) ונינה (5) במוזיאון ישראל ירושלים כי הוא נוגע לשאלות יסוד באמנות
בתערוכה (יוצאת הדופן) של פיקאסו, מול פורטרט של דורה מאר, התחלתי להסביר להן מי היה פיקאסו ואז אמילי אמרה בטבעיות ובבטחון שבקייטנה של הגן הם ציירו בעקבות פאבלו פיקאסו וגם ואן גוך. במילים אחרות אין לי מה לחדש לה בנידון


באולם אחר מול ציור של ג'קסון פולוק התחלתי להסביר שהוא היה מתיז את הצבע על הקנבס בתנועות רחבות ואמילי קטעה אותי מיד ובטון נונשלנטי הצהירה: אני יודעת, כבר עשינו את זה בגן
הציור המוצג כאן הוא של פולוק, לא של אמילי

באולם שבו מוצגת הרטרוספקטיבה העשירה של אפרת נתן, מול גופייה ממוסגרת אמילי שאלה אותי בתום גמור: בשביל מה זה מעניין לצייר גופייה? זה באמת לא משנה לצורך הדיון אם הגופייה הייתה מצויירת, מצולמת או מוצגת פיזית. אני מודה שניסיתי לשלוף הסבר קצר וממצה אך בעוד אני מנסח לי את התשובה בראש כבר הגענו למצרים העתיקה ותשובה לשאלה הנוגעת למאה העשרים כבר לא הייתה רלבנטית. מה גם שנינה זיהתה מיד את פרעה ואת ההירוגליפים מהסיפור של יציאת מצרים. מצד אחד הוקל לי אך מצד שני הרגשתי מתוסכל על שלא הייתי מסוגל לתת מענה פשוט לשאלה כה עקרונית ובסיסית בתולדות האמנות

חשבתי שהביקור במוזיאון יאפשר לי לתת פה ושם "שיעורים" באמנות לנכדות והייתי זה שקיבל שיעור