מישל קישקה

באוגוסט האחרון, כשברק הודיע על מינויו של גלנט לתפקיד הרמטכ"ל הבא, ציירתי את הקריקטורה הזו, כשעל חלון הראווה: "גלנטריה-ברק". הבוקר, לאחר שמינויו נפסל סופית, לקחתי את אותה קריקטורה ל"מקצה שיפורים" קטן, כדי להתאימה למציאות החדשה. עושה רושם שהרקורד המקצועי הנוכחי של ברק הולך למחוק את שארית תהילתו מימי כנף מטוס "סבנה" העליזים

ביום חמישי הקרוב יתקיים במוזיאון לקריקטורה ולקומיקס בחולון רב-שיח על מצב הקריקטורה בארץ
חמישה מחשובי הקריקטוריסטים הפוליטיים שלנו ידונו על עבודתם ותפישת עולמם
הזדמנות לרכז לדיון מקצועי ואישי את החמישייה הפותחת של התחום היא נדירה עד כדי  חד-פעמית. הם מייצגים חתך רחב של דורות ושל סגנונות ומגוון עשיר של דעות. עבודותיהם מתפרסמות בעיתונות המובילה וחשופה יום יום למאות אלפי קוראים וגולשים
הקריקטוריסטים שנחשבים לאנשי יצירה שעבודתם אמורה לדבר בעד עצמה, יוכיחו לכם שהם גם יודעים לדבר אם רק דוחפים להם מיקרופון מול הפרצוף. הם יוכיחו לכם שאפשר לא להסכים בצורה מתורבתת
בואו לשמוע ואולי גם להשמיע

המהפכה בטוניסיה וזו המרחשת לנגד עינינו במצרים כבר זכו לכינוי סייבר-מהפכה.  האינטרנט, הרשתות החברתיות והסלולריים היו לערוצי הגיוס והתסיסה של ההמונים. הם שימשו כלי תקשורת לכל דבר אל העולם החיצוני בהיעדר סיקור ממשלתי-ממלכתי. כל אזרח הוא עיתונאי. כל מיסרון הוא קריאת קרב. כל טוויט הוא קול קורא. כל פיקסל הוא עדות. כל רינגטון הוא אזעקה

גיא מורד, אמן אהוב עלי, הצליח לעשות שלושה דברים בו זמנית: גם להתעצבן, גם להתאפס על עצמו וגם ליצור קריקטורה מצויינת על המהלך האחרון של ברק. ביבי מרכיב אותו על האופנוע ומזנק בספיד היסטרי כשברק מנפץ לרסיסים ולאור יום את חלון הראווה של העבודה, עם רובה גליל מקוצר שאו נגנב מבסיס צה"ל, או נקנה בעולם התחתון. בחלון הראווה שוכב פורטרט ממוסגר אחרון של בן גוריון, המסמל את אובדן הדרך של ברק. גיא לועג לברק על כך שהוא העיז להשוות את עצמו לבן גוריון  כשיצא ל"עצמאות". איזו חוצפה. איזה חוסר צניעות. וגיא תפס את כל המורכבות הזו בציור אחד "פשוט" ומתוחכם. ההשוואה של ביבי את ברק לזוג פרחחים, לפושטקים המטילים אימה על שכונה היא נשכנית וחריפה. זוהי קריקטורה במיטבה. עם אמירה בוטה, לעג, כעס, ביקורתיות והומור

הקריקטורה שציירתי על המהפכת היסמין בטוניסיה, היום בעיתון הצרפתי המוביל לה מונד