מישל קישקה

וידוי. לפני שנה וחצי קיבלתי מגיסי ליום הולדת את הקומיקס "בראשית" על פי רוברט קראמב, במהודורה צרפתית מתורגמת מאנגלית. התחלתי לקרוא והאמת היא שהפסקתי אחרי מספר עמודים. משם רק עלעלתי עד הסוף כדי לראות איך התגבר קראמב על סיפורי בראשית ברמה החזותית
כעבור שבועות ספורים, רואיינתי באתר הצרפתי המקוון אקדם ונשאלתי על הקומיקס שהיה מאוד מתוקשר בעיתונות באותה עת. הודתי שקצת לא הוגן לדבר על ספר שלא קראתי עד הסוף, אך הצהרתי שבסך הכל יצאתי די מאוכזב. הטקסט הוא הנוסח המקורי היבש, הפרשנות האמנותית של קראמב סטנדרטית למדי וספק אם יש לספר מקום או קהל. המראיין היה מופתע לחלוטין. קראמב וספרו החדש זכו לביקורות נלהבות
קראמב מוערך מאוד בצרפת ואף מתגורר בה מזה עשרים שנה. בסוף שנות השישים ייסד את ג'אנר האנדרגראונד בקומיקס האמריקאי, זרם אלטרנטיבי ראשון מסוגו הפונה לקהל קוראים בוגר. ג'אנר שהתפשט גם לצרפת בתחילת שנות השבעים. סגנון הכתיבה והציור של קראמב התאפיין תמיד בבוטות, גסות, חיספוס ופרובוקטיביות. סימן ההכר הסגנוני הדומיננטי שלו כאילו נעדר בפרשנותו לבראשית. כך סברתי וכך אמרתי. וזה און-ליין למי שמעוניין
אז מה הוידוי? לפני ימים אחדים קיבלתי מחיליק נדב את התרגום לעברית של הספר שיצא בהוצאת חרגול/עם עובד. והפעם, להפתעתי, קראתי אותו מתחילתו ועד סופו בנשימה אחת. פרשנות מרתקת של בספר ראשית, מלאת מתח ועומק, בגישה אמנותית בוגרת, מאופקת ואמיצה ועם יופי משלה. משהו באסטטיקה של קראמב מאוד דיבר אלי. סגנון הרישום השחור לבן שלו מפלרטט בעת ובעונה אחת עם חיתוכי העץ של ימי הביניים והרנסנס, עם התחריטים הקלאסיים של גוסטב דורה, ועם קראמב עצמו, אמן אובססיבי של קיוקווים צפופים. וכל זאת תוך שמירה על הרוח של עצמו: נשים שופעות חזה עם פיטמות ענקיות המזדקרות מתחת לבגדים, ועם תחת עצום כמו כל חתולות המין שהוא מצייר מאז פריץ החתול, העיצוב הקיטשי משהו אבל המרשים של אלוהים, עם מבטו החודר והמודאג, ופניו אטורים רעמת שיער שיבה וזקן לבן אין סופי. וגם עיצובו של הנחש מרתק, ושל נח התמים המהופנט כמעט בפני האל, וכל גיבורי התנ"ך הידועים לנו בשמם אך לא במראה.
כמי שגדל בבלגיה ראיתי את ספרי הברית החדשה של חברי לספסל הלימודים. מלאים באיורים צבעוניים. איזה יופי ואיזה כיף ללמוד ככה כילד נוצרי. ה"לא תעשה לך פסל וכל תמונה" שלנו הייתה פרשנות מרחיקת לכת ושגויה. בראשית של קראמב עושה עם התנ"ך את מה שמאוז של ספיגלמן עשה עם השואה: מבוא לנושא מורכב בתיווך שפת הקומיקס הידידותית והנגישה ואשר פותחת לקורא הצעיר אפשרות עתידית לקריאה עיונית ומעמיקה
כשסגרתי את בראשית של קראמב בגירסה העברית ניסיתי להבין מה עבר עלי.
חידה משונה שכעבור כמה רגעים התברר לי הפתרון: השפה. השפה העברית. היא עבורי ועבור קוראי העברית, שפת התנ"ך. השפה היא שנותנת לטקסט את משמעותו הטבעית יותר והיפה יותר. הצומצום של השפה, העומק של שורשיה הצומחים עד אלינו היום, הצורה שלה, הצלילי שלה, ההיסטוריה שלה. זה מה שקרה לי. תובנה עמוקה ונפלאה

בלבל אותי. מה גרם לי לשנות את גישתי מן הקצה אל הקצה